שחיקת מטפל עיקרי: בדיקה עצמית בשלוש דרגות ותוכנית לשבעה ימים למי שמטפל בהורה

21 שעות בשבוע, במשך ארבע וחצי שנים בממוצע. לפי מכבי, זה מה שנותן בן משפחה מטפל בישראל, וכמיליון וחצי ישראלים נמצאים בתפקיד הזה. משרה חלקית שנייה, בלי תלוש ובלי חופשה. 21 שעות כפול 52 שבועות כפול 4.5 שנים הן יותר מ-4,900 שעות.

השחיקה לא מגיעה בחודש הראשון. היא מצטברת בשקט, עד שאירוע אחד מפיל את מה שהחזיק שנים.

בעינינו המלכודת הגדולה היא לחכות לקריסה, ולכן את ההפוגה מתכננים מראש, כשעוד יש כוח, ומישהו אחר מכסה אותה. גם מכבי כותבת שזמן לבריאות של המטפל מונע שחיקה ומשפר את הטיפול שההורה מקבל.

איך יודעים שזו שחיקה מהטיפול באבא או באמא ולא סתם עייפות?

מטפל עיקרי הוא בן המשפחה שנושא את רוב העומס, זה שמתאם את התורים, עונה לטלפון בשתיים בלילה ויודע בעל פה איפה כל מרשם. גם במשפחה של ארבעה אחים, הטלפון הזה מצלצל לרוב אצל אחד.

עייפות עוברת אחרי לילה טוב. שחיקה נשארת. משרד הבריאות מונה שני סוגים של סימני מצוקה:

• רגשות שליליים עזים: עצב, חרדה, תסכול, חוסר תקווה, כעס או בושה.
• שינויים בהתנהגות: בידוד חברתי וקושי להתרכז, ירידה בפעילות או אי שקט, ושינוי בשעות השינה ובתיאבון.

מכבי מזהירה שהדאגה לאחרים עלולה לגרום למתח נפשי ולהזנחה בריאותית. ביטלתם בדיקה שלכם כי באותו בוקר היה תור של אבא? כאן זה מתחיל.

הכעס על אמא בשיחת הטלפון השלישית באותו ערב והבושה שמגיעה דקה אחריו נמצאים שניהם ברשימה של משרד הבריאות.

בדיקה עצמית. מסמנים רק מה שנכון לגביכם בשבועיים האחרונים.

דרגה מוקדמת:

• עייפות שלא עוברת גם אחרי לילה טוב
• התפרצויות כעס קצרות על ההורה או על האחים
• ויתרתם על מפגשים עם חברים
• קושי להתרכז בעבודה
• הטיפול לא יוצא לכם מהראש גם בזמן הפנוי

דרגה מתמשכת:

• שינה או אכילה שהשתבשו כבר שבועות
• עצב, חוסר תקווה, כעס או בושה עזים
• אתם מתרחקים מאנשים
• ביטלתם תורים ובדיקות שלכם
• הסימנים חוזרים ומפריעים לכם לתפקד

דרגה דחופה:

• מחשבות לפגוע בעצמכם, או תחושה שאין טעם להמשיך
• מחשבות לפגוע בהורה, או פחד לאבד שליטה מולו
• פאניקה או אי שקט חריף
• קשה לכם לקלוט מידע או לתפקד

מתי שחיקה של מטפל כבר דורשת עזרה מקצועית, ומה ההבדל בינה לבין דיכאון?

אין אבחנה רפואית בשם "שחיקת מטפל", אבל דיכאון הוא אבחנה, ויש לו טיפול.

אל תנסו להכריע לבד, כי אין מבחן ביתי שמבדיל בין השניים ושבוע טוב אחד לא מוכיח כלום. הכלל של משרד הבריאות לא מתעניין בשם. סימנים שחוזרים באופן עקבי ומפריעים לתפקוד היום-יומי הם סיבה לפנות לעזרה מקצועית.

לפי משרד הבריאות, דיכאון פוגע בתפקוד כמעט בכל תחומי החיים: שינה, תיאבון, קשרים ועבודה. ככל שמטפלים מוקדם יותר, הסיכוי להחלמה טוב יותר.

הכתובת הראשונה היא רופא המשפחה שלכם, לא של אבא, ואצלו אפשר להתייעץ, להיבדק ולקבל טיפול מתאים, תרופתי או אחר. בתסמינים קלים עד בינוניים הוא יכול להפנות לתומך או לתומכת בבריאות הנפש. במצב קשה, כמו חשד לאובדנות, הוא מפנה לטיפול אינטנסיבי יותר או לחדר מיון. ובמשבר לא צריך אבחנה כדי לקבל עזרה.

אלה הדרגות, מהקלה לחמורה, ומה עושים בכל אחת:

1. עייפות שעוברת בשינה: שומרים על שעות מנוחה קבועות.
2. שחיקה מוקדמת: תוכנית שבעת הימים, לפי הסדר.
3. שחיקה מתמשכת: התור לרופא המשפחה עובר ליום הראשון.
4. סימנים קבועים שפוגעים בתפקוד: רופא המשפחה, שבודק ומתאים טיפול.
5. מחשבות לפגוע בעצמכם או בהורה: פנייה מיידית, באותו יום.

בן משפחה שמודאג מכם יכול לשאול ישירות. משרד הבריאות כותב ששאלה ישירה על מחשבות אובדניות לא מכניסה את הרעיון לראש.

מה עושים השבוע כשאין כוח להמשיך לטפל באבא או באמא?

התוכנית בנויה על צעד אחד ביום, לא על מהפכה. מכבי ממליצה לבני משפחה מטפלים לשתף בני משפחה נוספים בטיפול, לזהות מתי נחוצה הפוגה, לבקש עזרה ולהצטרף לקבוצת תמיכה. מי שסימן משהו בדרגה הדחופה פונה קודם לעזרה מיידית, והלוח יחכה.

• יום 1: ממלאים את הבדיקה העצמית ורושמים שלוש משימות שרק אתם עושים. ליד כל אחת שואלים: מי עוד יכול לעשות אותה?
• יום 2: בודקים אם ההורה מקבל גמלת סיעוד ובאיזו רמה. לפי הביטוח הלאומי אפשר לקבל את הגמלה גם בשירותי סיעוד ולא רק בכסף. שווה לבדוק שכל מה שמגיע לפי הרמה באמת מנוצל.
• יום 3: שיחה עם האחים, ובה בקשה אחת מוגדרת. לא "תעזרו יותר", אלא "יום שלישי בערב אצלך, קבוע" או "התורים לגריאטר עוברים אליך".
• יום 4: הפסקה מתוכננת שמישהו אחר מכסה: אח או אחות, שירותי סיעוד מהגמלה או מטפל בתשלום, או יום חופשה שנתית מהעבודה. לא יום מחלת הורה. האשמה תגיע, וההפסקה היא עדיין חלק מהטיפול באמא.
• יום 5: קובעים תור לרופא המשפחה שלכם ומספרים לו על השינה, על מצב הרוח ועל תוצאת הבדיקה.
• יום 6: פונים לעובדת הסוציאלית בקופה או במחלקת הרווחה ברשות המקומית, או נרשמים לקבוצת תמיכה.
• יום 7: ממלאים שוב את הבדיקה, משווים ליום 1 וקובעים כבר עכשיו את ההפוגה של השבוע הבא.

מי שמקבל הודעה כזו שומע עובדות במקום האשמות, ומשימה אחת עם תאריך במקום תחושה כללית, וקשה לענות "נראה" על בקשה כזו.

מותר להיעדר מהעבודה כשההורה חולה, וכמה זה עולה לכם?

כן, עד 6 ימים בשנה, מתוך ימי המחלה שצברתם. הימים האלה חלים על מחלה של ההורה שלכם או של ההורה של בן או בת הזוג.

התנאי הוא מחלה אמיתית של ההורה ואישור רפואי עליה: אלה לא ימי מנוחה של המטפל, ולכן ההפסקה של יום 4 באה ממקום אחר.

דוגמה: השכר היומי שלכם 400 ₪, ואתם נעדרים שלושה ימים רצופים בגלל אשפוז של אמא. היום הראשון לא משולם, ועל השני והשלישי מקבלים חצי. בסך הכול לא ישולמו 800 ₪.

מאיפה הימים מגיעים? צוברים יום וחצי מחלה על כל חודש עבודה מלא, עד יתרה של 90 יום. אי אפשר לנצל ימים שעוד לא נצברו, ולכן לעובד חדש יש רק מה שכבר צבר. היעדרות מעבר ליתרה לא משולמת.

המכסה של 6 הימים היא שנתית ולא עוברת לשנה הבאה. ומי שלא ניצל אותה לא הפסיד כלום: הימים נשארים ביתרת המחלה. המיתוס של "לגמור אותם בדצמבר" לא מחזיק.

לפני שמבקשים, בודקים את היתרה בתלוש, את ההסכם הקיבוצי או החוזה, ומדברים עם משאבי אנוש. במקרה מורכב שווה להתייעץ עם עורך דין לדיני עבודה.

מי מטפל במטפל: למי פונים כשאין לכם עם מי לדבר?

הגורמים שיכולים לעזור בפועל נמצאים בקופה, ברשות המקומית ובעבודה.

הכתובת הראשונה היא העובדת הסוציאלית בקופת החולים: בכללית, במכבי, במאוחדת ובלאומית שואלים אותה על קבוצות תמיכה ושירותים לבני משפחה מטפלים, ובמכבי אפשר להירשם באתר לקבוצת מידע ולקבוצת תמיכה. לפי מכבי, עובדת סוציאלית עוזרת גם בזכויות כמו חוק סיעוד בביטוח לאומי, ביטוח סיעודי ותו נכה. במחלקת הרווחה ברשות המקומית יש עובדים סוציאליים ומידע על שירותים לבני משפחה מטפלים, אבל מה שמוצע משתנה מעירייה לעירייה, ולכן מתקשרים ושואלים מה יש ביישוב שלכם. ובעבודה: בארגונים גדולים יש עובדת סוציאלית ארגונית, ונוהל אוניברסיטת תל אביב ממליץ לפנות אליה במשבר משפחתי.

ומשפט אחד על הכסף: גמלת סיעוד של הביטוח הלאומי ניתנת למי שהגיע לגיל פרישה, גר בבית וזקוק לעזרה בפעולות היום-יום, והיא משולמת לפי 6 רמות. הפרטים בעמוד גמלת הסיעוד שלנו.